חמוסטה טבעונית ושאר הרפתקאות

בשנים האחרונות יצא לי לראות תחקירים מסוגים שונים על האוכל שמגיע אלינו לצלחת. הנהגים של רשתות שיווק לגבי בשר עופות, היכולת שלהם לדרוס חקלאים ולהכריח אותם לזרוק תנובה שלא נראית אסתטית, ועל דיג תעשייתי שגרמו לי לצמצם לכמעט אפס את צריכת הדגים. לפני שנה ומשהו הייתה שערוריה שלמה בגרמניה כי התגלה שביצים מיצרן מסוים מזוהמות בחומר מסרטן שנקרא דיוקסין – כי האוכל שנתנו לתרנגולות נועד להיות חסכוני והיה נגוע בחומר הזה. מאז צימצמנו את צריכתן ואנחנו קונים את הביצים האורגניות היקרות יותר וגם את אלה – רק בשביל ההכנות לשבת.

הבשר הכשר בגרמניה מאוד יקר. אם יש שינוי של ממש בתזונה שלנו מאז שאנחנו כאן הוא שממש הורדנו את צריכת הבשר כי פשוט יקר לנו מדי לאכול בשר כמה פעמים בשבוע. זה פשוט לא זמין לנו כמו שזה היה בארץ. אנחנו קונים בשר רק לכבוד שבת.

התחקיר של כולבוטק לפני שבוע ומשהו – עשה אצלי מה שנקרא "נחיתת אסימון". שום בשר שמגיע ממפעל כלשהו או חווה גדולה מדי לא יכול להבטיח באיזו שהיא צורה שהחיות לא סבלו. וחיות שגדלות במשקים "כמו פעם" ונשחטות כמו פעם – רק לרגל אירועים מיוחדים או חגים גדולים – מחיר הבשר שלהן מגיע כאן גם לשבעים אירו לקילו. לא משהו בטווח האפשרויות שלנו.

כך שהתחלתי לחקור ברצינות איך להתחיל להיות יותר לכיוון טבעונות במנעד האכילה שלי. הצעד הראשון היה בשבת הזאת. מכיוון שהגבר שלי גם ככה שובץ לעבודה בקהילה אחרת – לא היה טעם בבישולי השבת המאסיביים הרגילים. ולכן כל מה שאנחנו לרוב מכינים – הוחלף בוורסיה נסיונית טבעונית.

יש לנו סיר בישול איטי שבו אנחנו מכינים את החמין לשבת. במקום קילו פלוס מינוס של בשר גולאש ומשהו כמו 5-6 ביצים – הפעם שמנו משהו כמו 300 גרם סייטן שקנינו מוכן בצנצנת מחנות טבעונים ו-200 גרם טופו במרקם המוצק שלו. הכול בקוביות ויאללה פנימה עם המרכיבים האחרים הרגילים: תפוחי אדמה, שעועית לבנה ואדומה, אבקת מרק (הפעם פרווה), פפריקה מתוקה וחריפה, מלח ופלפל. ומים:-). הסייטן לא יצא וואו אבל הטופו לגמרי יצא וואו. על הסייטן אני עוד אעבוד. בתכל'ס נותנים להכול רתיחה ואז מורידים את הסיר ל"שמור על החום" וזהו – אוכלים את התוצר בצהרי שבת. הנוזל של החמין יצא לצערי מיימי מדי ונצטרך לחשוב על עיבוי כלשהו, אולי אבקת פירה או חלב קוקוס.

ולהלן מתכון שלם לחמוסטה הטבעונית כמו שהועלה היום לפייסבוק שלי:

המצרכים:

המלית של הכופתאות:
400 גרם פטריות שמפיניון קצוצות דק
3-5 בצלים קטנים קצוצים דק
חופן נדיב של אגוזי מלך – ניחשתם נכון – קצוץ דק
את כל זה מאדים עם שתי כפות שמן זית במחבת מתכת או טפלון עד שהפטריות מאבדות נוזלים אבל לא מתייבשות לגמרי.
אם אתם לא מהמשקיעים – לתת לכל התערובת כמה שוסים של מקל בלנדר. זה צריך להיות במרקם של הבשר הקצוץ שפעם היינו שמים בפנים. כלומר לא להתעצל, כי חתיכות גדולות מדי מקשות על סגירת הכופתאות. שמים בצד כדי שיהיה בטמפורטורה נוחה לעבודה

שופתים את המרק:
מים – חצי סיר בערך
4-5 עלי מנגולד גדולים חתוכים לרצועות
סלרי עלים וקצת גבעולים אפשר גם – קצוץ גס – חצי חבילה
2 שיני שום כתושות או כפית שטוחה אבקת שום
1-2 כפות מלח לימון או מיץ משני לימונים טריים
כפית כורכום
מלח לפי החשק (אבל בזהירות אם אתם מאוהבים)
כף אבקת מרק פרווה או תוספת מלח

מביאים מים לביעבוע ושמים בפנים את כל האבקות והעניינים, מערבבים ואז מכניסים את העלים. מביאים לרתיחה.

בזמן שהמרק מתבשל – הכנת הכופתאות:
מצרכים לבצק:
400-500 גרם סולת
כוס ומשהו מים פושרים
קצת מלח
לערבב בעדינות (יד אחת בקערה ויד אחת מוסיפה מים). צריך שיהיה גוש בצק שאפשר לעבוד איתו – לא נוזלי מדי ולא כזה שהסולת מרגישה בו "גרגירית".
מוציאים מהגוש חתיכה ומכדררים לכדור בגודל כדור פינג-פונג. מייצבים אותו בשקערורית של כף היד הלא דומיננטית שלכם ולוחצים עם אגודל הדומיננטית פנימה פעמיים שלוש ואז עוברים להשטיח את הקצוות. הראשונים תמיד יוצאים לי מעאפנים והאחרונים פיגוז.
שמים במרכז הבצק המושטח קמצוץ נדיב של המלית. יש כמה שיטות לסגור. נסו את כולן ותבדקו מה נוח. הכי חשוב מבחן התוצאה – טעים ולא נפתח בבישול. אני משחררת קצת את הקצוות מכף היד ומביאה אותם יחד כמו אוזן המן וסוגרת הכול. חלק יוצאים לי כדוריים, אחרים יוצאים קבביים או כמו הצרות שלי;-), תלוי בגודל – יוצאות 16-20 כופתאות. מתאים לזוג בשבת או לארוחה של ארבעה.

אחרי שהמרק עם הירקות רתח, שמים בפנים את הכופתאות, אחת אחת ולנסות שהן תהיינה אחת לצד השניה ולא אחת על השנייה. מכסים, מביאים לכמעט רתיחה נוספת – ומנמיכים לאש קטנה לעשרים דקות בערך. וזהו. מרק סופר טעים.

והוא טעים גם שתי יממות אחרי ההכנה. אולי אפילו יותר. אבל תוך גג שעה יחוסל. טעים מדי, יו נו.