סוג של שמירת היריון

ביום שלישי הייתי אצל הרופאה שלי והיא אמרה לי משהו שלא ממש הייתי מוכנה אליו נפשית – הכאבים שיש לי לאחרונה הם לא כהשערתה של חמותי בגלל שבקושי עשיתי ספורט בהיריון הזה, אלא בגלל שצוואר הרחם שלי התחיל כבר כעת להתקצר. וזה שלב מוקדם מכדי שזה יתחיל.

בעלי לא יכול בשום אופן לבוא להיות איתי כי עכשיו מתחילות הבחינות שלו. לנסוע שוב לחמותי וחמי לא אפשרי כי הנסיעות הורגות אותי מכאבים. גם לנסוע בסך הכול כמה תחנות באוטובוס זה חוויה ממש כואבת. ללכת יותר מ-10 דקות רצוף גם כן כואב.

שאלתי את הרופאה אם מותר לי לשחות והיא אמרה חד משמעית – שום ספורט, שום אמבטיות, לא להרים שום דבר ולנוח המון בשכיבה.

בצר לי, לקחתי עוד צ'אנס והרמתי טלפון לאימא שלי. אמרתי לאחיות שאני במצב לא טוב עם ההיריון וצריכה לדבר איתה. כנראה שאלו היו מילות הקסם כי הפעם אימא שלי הסכימה לבוא לטלפון לדבר איתי. ולא דיברתי איתה על שום דבר חוץ מהלחץ והפחד ומה שהרופאה אמרה ושאלתי אך ורק אם היה לנו דבר כזה במשפחה. היא אמרה שלא. אין היסטוריה כזאת.

אולי גרם לזה מעבר הדירה או כל המערך המשפחתי המורכב. לא יודעת. מה שכן ברור – מנוחה חייבת להיות ובכל מקרה האינסטינקטים שלי של לא להתאמץ מדי היו לגמרי נכונים. אני כן יוצאת להסתובב בחוץ אבל ממש לפרקי זמן קצרים, בלי להגיע להזעה או התנשפות.

אני מנסה לשמור על אופטימיות. אם רק אצליח להחזיק מעמד עם ההיריון אפילו עוד 4 שבועות – הגבר שלי כבר יוכל להיות איתי וכבר נהיה בתוך פאזת שבועות שנחשבת סבירה לגמרי ללידה גם אם זה לא שבוע 40 וצפונה ממנו.

הכול נהיה כעת אתגר לוגיסטי. אני בעיקר מחפשת חנויות שתהיינה במרחק הליכה סביר מהבית וזה שולל את רוב המקומות שנמצאים במרכז העיר למרות שזה מגוחך. אבל מה לעשות – גם נסיעה של 2-3 תחנות באוטובוס היא מעל לכוחותיי.

תחזיקו לי אצבעות!