הלילה הארוך של המוזיאונים בברלין

פעמיים בשנה מתקיים בברלין אירוע שנקרא "הלילה הארוך של המוזיאונים". אחד בחורף ואחד בקיץ.

בחורף 2011  השתתפו במבצע 70 מוזיאונים, כנסיות וגלריות למיניהן. בכל תחנות ממכר הכרטיסים של ה-S-Bahn אפשר היה למצוא חוברת הסבר על המוזיאונים שהציעו כניסה חופשית לרגל האירוע. למשל: האקווריום שליד גן החיות במערב העיר (שימו לב שהכניסה היא משער הפילים שאינו זה שליד תחנת ה-S-Bahn), גלריות לאומנות קלאסית ומודרנית, מוזיאון Bode, מוזיאונים שמאפשרים פעילות לילדים, מוזיאון החומה, מוזיאון ה-DDR שגם בו אפשר לגעת במוצגים ולחוות את החיים במדינה הקומוניסטית לשעבר. למשל אפשר לשבת בתוך Travi – מכונית הקלקר הידועה לשמצה.

הכרטיס עולה 15 אירו לאדם, כולל כניסה לכל המוזיאונים שמשתתפים באירוע החל מ-18:00 בערב וכן מהווה כרטיס נסיעות חופשי בתחבורה הציבורית לכל האזורים (ABC) החל מ-15:00. מרכז ההתרחשויות הוא ב-Kulturforum (מרחק הליכה מכיכר פוטסדאם) וממנו יוצאים חמישה קווי אוטובוס מיוחדים שעוצרים בקרבת מוזיאונים ונעים בתדירות של כל 10 דקות. ושאלתי – למי שיש מנוי חודשי אין הנחה מבחינת אלמנט הנסיעות. הכרטיס הוא כמו שהוא ויש הנחות רק לנתמכי סעד, תלמידים, מובטלים, פנסיונרים ונכים. ילדים עד גיל 12 נכנסים בחינם.

וכשניסיתי לדמיין איך ליה והגבר שבחייה עשו את זה בשנה שעברה – באמת להוריד את הכובע בפניהם. כי גם עם האוטובוסים יש המון שוטטות עד שמגיעים למוזיאונים השונים. בשנה שעברה הקרח על המדרכות היה סיוט והשנה ברוך השם לא ירד אפילו גשם. היה נהדר.

לקחנו את ה-U2 לאקווריום שהיה אכן מלא, אם כי קצת פחות בקומות 2 ו-3 (בקומה 2 יש צבים וקרפדות וכמה נחשים גדולים ובשלישית יש חרקים). היה מקסים, במיוחד החוכמה לשים את המיכלים עם דגי הענק ליד אלו עם מדוזות קטנטנות. כל כך יפה!

משם נסענו שוב ב-U2 לפוסטדאם פלאץ כי לא הבנו איפה עוצר אוטובוס האיסוף. אולי בפעם הבאה שנעשה את זה נצא מהבית טיפה מוקדם יותר כי הגענו לאקווריום בסביבות שבע וחצי בערב ועד שיצאנו משם כבר היה תשע. סיכמנו בהסכמה מוחלטת שלשבת במסעדה ייקח יותר מדי זמן וגם ככה לא היינו רעבים באותו רגע.

מפוסטדאם פלאץ עלינו לאוטובוס 200 לתחנה אחת כי זה היה די הרבה ללכת עד גלריית הציורים Gemälde Galerie. יש שם תערוכה של ציורי קראווג'יו והמון ציורים של נודעים ממש כמו רמברנדט, קראנאך, הולביין ו-ורמיר. לקראת סוף הסיבוב שם הרגשתי שכבר אין לי רגליים ואני חייבת להתנפש קצת. סיכמתי עם הגבר שלי שניפגש בקפיטריה והלכתי למצוא לי משהו נורמלי לאכול. היה מופקע ולא מי יודע מה אבל באחת עשרה בלילה אחרי 4 שעות שיטוטים הכול טעים.

משם יצאנו לדרך ל-Bode Museum. שם יש כרגע שתי תערוכות מאוד מעניינות – "פיסול האמונה" ומטבעות מיוחדים מכל התקופות, כולל העכשווית. יש חדר ובו מטבעות זהב החל מהמאה ה-16 עד ימינו. הגדול ביותר – יציקת ענק בשווי מיליון דולר קנדי עם פניה של אליזבת השנייה. ה"מטבע" שוקל 100 ק"ג. יש גם יציקה ששוויה מאה אלף אירו שנעשתה באוסטריה. ראיתי שם גם בפעם הראשונה איך נראה מטיל זהב גדול ומה זאת אונקייה.

מצגות המטבעות דורשות יותר פנאי ועירנות ממה שהיה לנו. האוסף מדהים בהיקפו ומתחיל ממש מלפני הספירה עם לא מעט ממצאים מרתקים מחפירות ארכיאולוגיות במצרים ומקומות אחרים.

הפסלים גם כן היו מאוד יפים אבל נראה לי שזה מדבר הרבה יותר למי שאמונתו נוצרית. אחרי גלריית הציורים כבר לא היה לי כוח לעוד פסל/ציור של מריה וישו המדמם.

באחת בלילה תהינו מה עוד לעשות ואם הגיע הזמן לחתוך הביתה. אמרנו שאם נספיק – נלך לפלנטריום ע"ש צייס כי זה ממש מרחק הליכה מהבית. הגענו לשם באחת וחצי בלילה והייתי בטוחה שפיספסנו את המצגת האחרונה אבל הם היו נחמדים והייתה אחת אחרונה שהתחילה בשתיים ורבע בלילה. נעמדנו בתור כבר באחת וחצי והיה תור קצת ישראלי באיכותו בכך שלא מעט אנשים נוספו להם מהצדדים והיו גם כאלה שאיך שהוא שאלו וקיבלו פתקים אדומים שאיפשרו להם להיכנס ראשונים. בשתיים ורבע עמדו בתור כמה מאות אנשים ולא כולם נכנסו (לאולם נכנסים 350 איש). לנו לא היו כרטיסים אדומים אבל הלכנו לראש התור בעקבות ה"אדומים" וכך כן זכינו בכל זאת להיכנס.

היה מעולה! בהתחלה הראו לנו איך נראים שמי ברלין למי שמסתכל למעלה בנחת ואחר כך איך זה היה נראה מחוץ לעיר ול"זיהום האור" שלה. מהפנט ביופיו! המצגת הסבירה קצת על קבוצות כוכבים ידועות ואיך מוצאים את סיריוס וכוכב הצפון. החלק השני הוא מופע לייזר חמוד לאללה ובגלל שהיינו הקבוצה האחרונה ולא הייתה הגבלת זמן נתנו לנו עוד שני קטעים של לייזר. שווה ביותר. עובדה שלמרות שהייתי גמורה מעייפות לא נרדמתי.

אני מאחלת לעצמי שעוד אזכה לעשות לילות נוספים כאלה. צ'ופר אמיתי בחיים הלילה הזה.

אם היינו יוצאים מוקדם יותר אולי היינו מספיקים עוד מוזיאון אחד אבל נראה לי שגם מבחינת יכולת ספיגה 3-4 מוזיאונים זה די הגבול בלילה שכזה. אחרת יש culture overload.

בכל מקרה שמרתי לי את החוברת כי סימנתי בה לא מעט מוזיאונים שנראים מאוד מעניינים וסיכמתי עם הגבר שלי שבשבועות שאין שום סרט שמעניין אותנו – נלך לאחד מהמוזיאונים או הגלריות שעניינו אותנו.

סיכום קטן מבחינת הצורך בידיעת השפה הגרמנית בלילה כזה – בחוברת צויינו בהתחלה מוזיאונים וגלריות שמתאימים לדוברי אנגלית, למשל גלריית הציורים והאקווריום – בשניהם היה כיתוב באנגלית ליד המוצגים. ב-Bode לעומת זאת הכול היה בגרמנית בלבד וגם בפלנטריום אי אפשר להבין כלום כמעט בלי לדעת גרמנית ברמה טובה ומעלה. אבל בהחלט שווה לשקול את הלילה הזה גם כמתחיל בגרמנית או תייר.

אני מחכה כבר להזדמנות הבאה!

פוסט זה פורסם בקטגוריה החיים בגרמניה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.