Skyline – כמה חבל שהסרט דפוק

סקייליין ירד מהמסכים די מהר בארץ. לגרמניה הוא הגיע לפני שבועיים. בגלל שכבר יצא לי לראות בפורומי מד"ב ישראליים שאנשים בכלל לא הספיקו לראות אותו – הייתי חשדנית והחלטתי לנסות לאתר אותו בצפייה ישירה. כבר ב-15 הדקות הראשונות של הסרט שמחתי שלא סחבתי את בעלי לראות אותו לייב. זה סרט שהייתי מתעצבנת לשלם אירו וחצי לחנות השכרת ה-DVD השכונתית, שלא לדבר על ללכת אשכרה לקולנוע עבורו. וגם פה הוא ירד די מהר ובצדק.

הסרט לוקה בדיאלוגים רדודים, דמויות לא מעניינות, דילמות מפגרות (לצאת מהחנייה או לעלות לגג), כנראה תקציב דל מדי שלא איפשר כלל להראות "השפעת חייזרים מסביב לעולם" כפי שעשו בסרטים אחרים בז'אנר ולו בקלילות וכך הצופה נותר לא רק בתוך הבועה האמריקנית אלא בתוך חלק סופר נבוב שלה – בניין דירות משעמם בלוס אנג'לס, כך שמי שנהנה מקלוברפילד חוטף חררה מרוב שיעמום.

גם קווי עלילה שיש בהם פוטנציאל כלשהו, לא מפותחים כלל. אחרי מסיבה, כמה דמויות לא מעניינות בעליל מתעוררות ב-4 בבוקר בגלל אור מוזר בחלון. האור הכחול שואב אנשים אל השמיים ולאור היום המתגבר אפשר לראות שאלו חלליות של חייזרים שבהמשך מוציאות חלליות מיני לשאיבה ספציפית. הסרט נשען בצורה מגוחכת על האלמנטים הכי לעוסים מתוך "היום השלישי" הקולי ו"מלחמת העולמות" הנוראי ובקטעים שהוא גונב מ"קלוברפילד" הוא לא מתרומם בכלל כי כמה כבר אפשר לחדש בתוך בניין אחד? הגניבה מקלוברפילד לא מצליחה כי כדרמת דמויות אין מספיק בנייה מוקדמת שתעניין בצורה כלשהי וכשרומזים בסרט שמי שמצליח להינצל מהאור מהשואב כן עובר שינוי כלשהו – זה לא מתפתח לכלום ולא רואים אם אמור לצאת ממך איזה נוסע שמיני או משהו.

אז למה חבל שהסרט דפוק? כי יש פה באמת פספוס ענק וחבל שהסרט כזה פלופ. אני אוהבת סרטים ששוברים קונספציות טבועות עמוק, ספרים שמאתגרים חשיבה וכל יצירה שגורמת לי לחשוב ולתהות על הקיים. כל הסרטים והסדרות המד"ביים שהיו בשני העשורים האחרונים מציגים בתכל'ס אותה תמונה שמהווה גלולת הרגעה לחרדות – חייזרים מגיעים, עם או בלי הסתננות מוקדמת ובילוש אחר מיקומם של אתרי צבא אסטרטגיים, הם תוקפים את האנושות, יש כמה ימים קשים של בלבול ורצח המוניים וגילויי אנושיות יפים לצד התדרדרות השרדותית קלישאתית אבל אחרי משהו כמו 3-4 ימים – האנושות יוצאת וידה על העליונה. בסרט הפלישה מהמאדים קצת צחקו על הקונספט כשמה שהורג את החייזרים זה מוזיקה מעצבנת במיוחד של הסבתא. זו הייתה בעצם הקריצה היחידה בז'אנר לטמטום שבציפייה שאם יגיעו לפה חייזרים שמסוגלים טכנולוגית למסע בחלל ולהעברת חלק כל שהוא מיצוריהם בחלל לאורך זמן – נוכל להביס אותם במה שיש לנו כיום.

לא יודעת אם אכן מגיע למישהו לצפות בשיעמומון הזה רק בשביל החמש דקות בסוף שיש בהן קצת טעם אבל פשוט אהבתי את השנייה ההיא שבה כתוב בתחתית המסך "יום 3" ולוס אנג'לס מהוסה כי כל בני האדם כבר הועפו לתוך החלליות ועוכלו וצריך להתמודד עם התובנה שלא צריכה בכלל להיות מפתיעה – הרעים ניצחו. זהו, הובסנו. מה החייזרים רוצים? את המוח שלנו עבור סוג של סופר חייל שהם מייצרים. כלומר אנחנו סוג של מצרך בפס ייצור כשרוב גופנו לא נחוץ ומושלך הצידה. חצי נחמה בהשוואה לזוועתון המאדימי של שפילברג ב"מלחמת העולמות". לפחות צריך מאיתנו משהו ולא רק יוצרים מאיתנו רסס אדום. השניונת בסוף "סקייליין" שבה מתגלה כמה הגיבור אוהב את יקירתו ובעד ההיריון שגודל בתוכה הוא ניסיון נואל לקריצה לשמירה על האנושיות שראינו בצורה הרבה יותר יפה ונוגעת ב"מחוז 9". כך שבתור רגעים ספורים שאמורים לגאול את הסרט – הם לא מספיקים.

סרטי אסונות למיניהם, בלי קשר לנוכחות חייזרים כלשהי, תמיד מצליחים לשכנע אותי בדבר אחד. אין שום טעם מיוחד לשרוד. עדיף למות בגל הראשון של מה שזה לא יהיה מאשר להיות דאוקליון ופירה. אלא אם דאוקליון חתיך. אז זה בסדר.

לסיכום – לראות רק אם זה בחינם ואין שום כלום אחר להעביר איתו את הזמן.

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.