יום בהיר של שמש

יום כל כך יפה שהתבקש לצאת לקניות. כמו תמיד – אני יוצאת לקנות משהו אחד ובסוף חוזרת עם דברים אחרים לגמרי. קניתי לי היום שתי שמלות ושלוש חצאיות והכי שוס – הן מידה 38 ו-36. ה-38 יושבות ממש בקלילות עליי. יש שכר לעמלי!

מה חיפשתי ולא היה? דגני הבוקר שלי. בחייאת. הסופר היחיד שמוכר אותם סגור לרגל שיפוצים. סיפור מהסרטים. זה סוג של דגני בוקר מכוסמת, משביע ומאוד טעים לי ולא בכל סופר יש אותם כי למשל באלדי או לידל יש את המותגים שלהם בלבד ולכן את המותג הזה יש רק בסופרים היקרים יותר כמו EDEKA או REWE. וגם אצלם יש לפעמים רק חלק מהמגוון. מה עשיתי? חיפשתי ברשת, מצאתי את אתר הבית של החברה והתקשרתי. אני. ובגרמנית. הסברתי לבחור שענה שאני מחפשת את הסוג שלי ולא מוצאת ושאשמח אם הוא יוכל להגיד לי איפה עוד בהיידלברג מוכרים אותו. הוא אמר שישלחו לי מייל. אם זה ייצא שהסופרים היחידים שמוכרים אותו לא קרובים אליי בכלל – גיליתי שאפשר להזמין ברשת וזה מגיע במשלוח הביתה. מה שנקרא "טוב לדעת". אני אוהבת את הדגנים האלה אבל לא עד כדי כך. בינתיים אני פשוט מחשיבה את זה כצ'אנס לגיוון ארוחות הבוקר שלי. זה כבר הביא לארוחות בוקר מצחיקות בגלל אי החשק לצאת למאפיה. היה בוקר שפצחתי באכילת חצי פומלה ובוקר אחר שאכלתי בו שתי גמבות. וגילוי מרתק שהיה לי בשקילות האחרונות – אם אני מכינה לעצמי מרק ירקות ענק לזמן המחזור ודואגת להגביר ירקות ופירות בימים האלה – יש הרבה פחות "עלייה" בשל נוזלים.
במסגרת הגילויים שאני חווה הבנתי שיש גבול לכמה שאני יכולה לדרוש מעצמי. אחרי 4 משמרות בשבוע שעבר, נסעתי להצטרף לבעלי לשבת בקהילה שלנו בצפון גרמניה. אחרי המשמרת של יום שני השבוע נפל האסימון – הגב שלי לא עומד בזה. כבר מזמן לא היו לי כאבים כאלה. התחלתי את השבוע הנוכחי בתחושה שלא באמת מילאתי את המצברים. ומה הפלא – חמש שעות נסיעה ברכבת, הליכות, מלון שממוקם בול על אחד הרחובות הכי סואנים ומיטה לא שלי. לך תבנה מדינה.

המסקנה היא שהשבוע אני לא נוסעת לשום מקום ומפרגנת לי מנוחה כמו שצריך. זה אומר לאכזב כמה אנשים אבל החלטתי שאני שמה את עצמי במקום ראשון לפני שהגב שלי ישים אותי במיטה לכמה שבועות. זה גם אומר עוד פעם חמישה ימים בלי הגבר שלי וזה הבעסה העיקרית בעניין. אבל אני אתגבר ויהיה בסדר כי הגיעה בדיוק היום העונה השנייה של 24 כך שיהיה עם מה להעביר את הסוף שבוע הזה. לפי התחזית החורף אמור לחזור עם מינוסים בלילה וכו' – אני רק מקווה שלא יהיה גשום מדי ותהיה אופציה לספורט.

הרכישות החדשות שהגיעו השבוע: revolutionary road של ייטס, the blind assasin של אטווד, captain blood של סבטיני, ושלושה איטלקים מהמבצע האחרון של הספריה החדשה – מחלת האבנים, הטבלה המחזורית והר אדוני. למה אני קונה ספרים כשיש כל כך הרבה על המדף? כי אני אוהבת לקנות אותם לא פחות משאני אוהבת לקרוא אותם.

ההיסטוריה הסודית של טארט מתקדם מאוד באיטיות והוא היה גדול מדי מבחינת פורמט כדי לקחת אותו לנסיעה שהייתה בסוף השבוע וכך יצא שלקחתי איתי את black sheep של ג'ורג'ט הייר. מה שהתגלה בחלקו כטעות כי הספר הצחיק אותי בכמה קטעים עד דמעות וזכיתי למבטים תמהים ברכבת. אחד מהטובים שלה, ללא ספק. בעלי הציץ על איפה שאני נמצאת בספר של טארט ואמר "מפה מתחיל ממש האקשן והמתח". ואני יותר ויותר מבינה למה הוא אהב את הספר הזה – טארט מדברת שם לא מעט על אהבה לשפה היוונית ואין לי ספק שזה שבעלי למד יוונית עזר לו להתחבר לספר, מה שפחות מרגיש לי אפשרי. אני צולחת אותו אבל לא מרגישה אליו כמיהה בכל פעם שאני מניחה אותו. הוא עוד צריך "לתפוס אותי".