The wall at the edge of the world/Jim Aikin

Ace books, 1993, 309 pg

לא יודעת איך קרה שבחרתי אותו מהמדף בחנות של היד שנייה. חיפשתי בכלל ספר של היינליין. העטיפה של הספר די תפסה אותי. יש איש בודד עם מעיל סגול וחומה מאחוריו. ועל גב הספר כתוב:

"דאנלו רי חי בעולם בתוך חומות, בחברה של טלפאתים. זו חברה יעילה, שלווה וצחה. הטיהורים מבטיחים שהיא תישאר כזאת.

דאנלו חושב מחשבות רעות מדי פעם, על אשתו, ועל הטיהורים… אבל הוא דוחק אותן הצידה. הוא חייב לשרוד כאן כי מחוץ לחומות אורבים רק כאוס, קרינה וסכנה.

אך עכשיו משהו מדהים קרה. ודאנלו רי מגלה שיש משהו אחר מחוץ לחומות… חיים".

בחברה שבה דאנלו חי אין כמעט צורך לדבר כי כולם יכולים לדעת מה אתה חושב והרבה יותר קל לשתף מראות או לצמצם חוויות למילה או שתיים "אוכל. רוצה. מודה מאוד". משהו טלגרפי כמעט בטבעו. זה גם אומר שאין בעצם פרטיות. אבל דאנלו מיוחד. יש לו יכולת לנתק חלק מעצמו הרחק מ"גוף ההרמוניה" וכך חלק מהמחשבות שלו יכולות להיות מדי פעם מוסתרות, אלא אם הוא מאוד עמוס ואז חלק מזה כן משתרבב החוצה.

זה סיפור מרתק על הלחימה להיות אינדיבידואל בחברה שבה היחיד כמעט לא קיים והרצון להיות כזה נחשב נוגד את עיקרי החברה. זו חברה שבה או שאתה חלק מרשת השיתוף או שאתה נמחק כמו ה"כלום" שאתה. אם אי אפשר "לחוות" אותך אתה לא קיים. אי אפשר "לחוות" ילדים עד שהם מגיעים לגיל 12-13. בגיל הזה הם מתקבלים אל החברה. אך בכל דור נולדים ילדים שאינם מצליחים להיות חלק מ"גוף ההרמוניה". ואותם מוציאים להורג אם עד גיל 16 הם ממשיכים לא להראות שום סימן של שיתוף. לעיתים מחלה יכולה להעלים את היכולת גם כן. כך קרה שאשתו של דאנלו עוברת את אותו הטקס כמו הילדים הצעירים ה"כלומיים" – עורפים את ראשה. דאנלו חולם על חברה שבה זה לא היה קורה אך יודע שאין אופציה אחרת חוץ מ"גוף ההרמוניה". ה"טיהור הגדול" של אלף שנים קודם לכן העלים את ה"כלומיים" שחיו בעולם ונותרו רק הטלפאתים. זה מה שכתוב בכתבי הקודש, אז זה חייב להיות נכון. וכשהידע הזה מתערער פתאום – הכול מתערער…

אייקין הוא הסופר העלום האוליטמטיבי. צלן חובב, הוא בעיקר כותב מאמרים בעיתוני מוזיקה למיניהם, עורך וכותב ספרים מקצועיים על הפעלת סינתסייזרים ובעצם לאורך החמש עשרה שנים האחרונות לא כתב כמעט דבר במד"ב. הוא פרסם ספר מד"ב ב-1985 וסיפורים קצרים שנאספו בחלקם באנתולוגיות. וזהו.

וצר לי. כמה חבל שהאיש המוכשר הזה לא ידוע כמעט בכלל. הספר מותח, העלילה סוחפת, העולם שהוא בונה משכנע ואמין והרגשתי שאני קוראת משהו שניתן כמעט לסכמו במילים "יצירת מופת". ספר שמגיע לו להיחשב קאנוני. אבל הוא כבר מזמן לא בדפוס וספק בעיניי אם המתואר בו יכול להפוך לעיבוד קלונועי או סדרתי כלשהו – בגלל שרוב התקשורת בו כלל אינה עוברת דרך מיתרי הקול של הנפשות הפועלות.

בעולם אידיאלי הוא היה חלק מטרילוגיה מצליחה. הספר מעולה גם בלי שהומשך אך נותרתי סקרנית קצת יותר לגבי כמה אלמנטים שלא היה מרחב לפתח אותם הלאה ולא אפרט כדי לא לספיילר למי שיגיע אליו.

אם אתם חובבי מד"ב – ממליצה לנסות לשים עליו יד. לא תתאכזבו.

פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקורת ספרים שקראתי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.