ארבע אמהות/שפרה הורן

 ספרית מעריב, 1996, 263 עמודים

עמל היא בתה של עורכת דין המתמחה בהגנה על בני מיעוטים. אנשים שלא מתחברים לשמה המוזר מכנים אותה עמליה, בהסתר, כי אימה לא מוכנה לשמוע על כל שינוי בשם שבחרה עבורה. אהבתה ודאגתה לבתה מסתכמת בכך שהיא מרחיקה בשיטתיות כל מחזר שחפץ בה. עמל, המספרת, נכנסת בלא רחמים לתיאור ילדותה, להתעכבות על חוסר התקשורת והחידלון שביחסיה עם אימה. לא קל לקרוא על הזנחה, ומה שהוא בעצם היעדר אהבה עד רמות כאלה. הרועץ העיקרי ביחסיהן נוצר מפני שאימה מסרבת לענות לשאלותיה בכל הקשור לזהותו של אביה. גם ניסיונותיה לקבל תשובה מהסבתא ומהסבתא רבה נתקלות בקיר של שתיקה. הספר הוא המסע של עמל אל העבר של המשפחה, אל השורשים שיצמיחו את הולדת בנה ואת נטישת בעלה. כי במשפחה שלה אין גברים בעצם. רק תמונות על הקיר.

ההתחלה לא הייתה קלה עבורי אבל במהרה התחושה השתנתה לקריאה מהנה. ברגע שהורן עוברת אל סיפור חייה של האם הגדולה, אימה של הסבתא רבה, הסיפור באמת מתחיל לתפוס את הלב. בסגנון שמזכיר לא במעט את ג"ג מרקס מתארת הורן את חייהן של נשים בארץ ישראל בשנים רחוקות רחוקות. החלקים האלה בספר היו המשכנעים והחזקים ביותר. האנקדוטות, המוזרויות, המיתיות של הסיפור – הכול תפור ומתאים. עד לכפתור האחרון.

הסוף לא אופטימלי לפי דעתי אבל עדיין אין בו כדי לפגום בהנאה מהספר. חסר היה לי משהו כי בתחילת הסיפור נרמז שכישלון נישואיה של עמל יוסבר בעצם באמצעות המסע אל העבר וזה לא לגמרי התממש. החיפוש אחר האב מתנחם בלידת הבן. ובאופן מוזר – הסיפור לא יותר מדי נפגע מזה. העלילה נותרת לא רק סבירה אלא מרגשת. זהו אפוס נשי, על נשים רגילות שלאו דווקא היו חלוצות אלא פשוט שרדו, חיו את חייהן, אהבו, התאכזבו, והמשיכו הלאה. וככזה – האפוס הנשי הזה שווה קריאה.

פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקורת ספרים שקראתי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על ארבע אמהות/שפרה הורן

  1. נוריתהה הגיב:

    קראתי פעם מזמן.
    זוכרת שאהבתי.
    בעצם קראתי את כל הספרים שלה.

  2. alonyska הגיב:

    ממליצה גם על האחרים שלה? כי היה בהחלט חביב ואולי אגיע אליהם מתישהו.

  3. תמי ב הגיב:

    קראתי לא מזמן ודווקא לא אהבתי.
    לקראת הסוף היו כמה קטעים שנראו לי כאילו "נכתבו בכוח". כאילו נגמר לה הספר באמצע.

  4. alonyska הגיב:

    תמי!! כיף לראותך כאן.

סגור לתגובות.