והיום אינו כלה/צ'ינגיס אייטמאטוב

הוצאת עם עובד, 398 עמודים

אייטמאטוב מספר את סיפורם של פועלי מסילת רכבת העובדים בצומת רכבות שכוחת אל בערבות קזחסטן, אי שם ברוסיה הסובייטית. המקור נכתב ב-1980 ולאחר נפילת הקומוניזם הוסיף המחבר פרק שגנז במהדורות שפורסמו לפני כן. זה אינו הפרק האחרון אלא פרק יחסית באמצע הנראטיב.

הספר מתאר בצורה מאוד חיה את החיים שם, במקום ההוא, את הקושי, את תמורות הזמנים, את הרמיסה של היותך אדם תחת משטר שלא מעניין אותו דבר מלבד היותו. היה רגע שתהיתי איך זה שלא אמרו לי שזה ספר מד"ב כמעט. סיפור ה"הווה" הוא מצד אחד הלוויה לאחד הפועלים המוערכים של הצומת שבילה שם את מיטב שנות חייו. מצד שני מספרים את סיפורו של פרויקט חלל המשותף לארה"ב ולברית המועצות (והבסיס להמראות המעבורות קרוב לאותה צומת רכבות).

אייטמאטוב משתמש בכל מה שלרשותו כדי לבקר את מוראות השלטון של סטאלין: תיאורי חקירות חסרות לב, מיתוסים עממיים המהווים מטאפורה למחיקת האדם כדי שיהיה קל לנווטו ולשלוט בו. כמניפסט נגד ימי סטאלין ברור שהתירו לו לפרסם את הספר אך בכל זאת מצאתי את עצמי תמהה שהיצירה הזאת בכל זאת הורשתה להתפרסם כי היא כל כולה ביקורת על המפלצתיות שמונחלת בתוך השיטה הקומוניסטית.

ידיגיי הזקן רוצה לקבור את חברו לפי כל כללי הטקס אך הכול חובר נגדו – גילו, הילדים של חברו המת שגדלו בחברה שמקדשת לא את המשפחה ואת העבר אלא אך ורק את המפלגה, והימצאות בסיס החלליות בסמיכות לבית הקברות של אבות אבותיהם שם ביקש המנוח להיקבר וההתעלמות שכל כך חורה לידיגיי – ההתעלמות מכך שהדרך היחידה להעריך את החיים היא לכבד את המוות. הוא הולך לקבור את ידידו וחושש בעצם שהוא מעין דינוזאור, ושאותו כבר אף אחד לא יידע כיצד לקבור נכון.

במהלך מסע הלוויה נזכר ידיגיי בשירותו במלחמה, בנעוריו על חופי ים אראל, שנות נישואיו הראשונות והפועלים שעברו כמו הרכבות בצומת – נשארו מעט ונסעו הלאה משם. זה ספר מרגש מאוד, מלא אהבה לטבע לא מתפשר ומלא רצון למופלא, למשהו שמעבר. למרות עוביו היחסי קראתי אותו מאוד מהר – הוא פשוט מאוד קולח ברגע שמתרגלים לסגנון הסיפור.

שמעתי על הספר הזה תשבוחות עד אין קץ. מצד שני אני גם מכירה נפש יקרה אחת שלמרות היותה חובבת ספרות יפה לא צלחה אותו והוא מחכה על המדף לעדנה. זה ללא ספק ספר יפה, פיוטי מאוד ומעלה מחשבות. הספר נוגה מאוד. זה ספר על סופים, על התחלות מפוספסות, על דרכים שלעולם לא נוכל לצעוד בהן. ועל ההתעקשות לצעוד בדרך שאתה רואה לנכון – למרות כל הסכנות.

ממליצה בכל לב.

פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקורת ספרים שקראתי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על והיום אינו כלה/צ'ינגיס אייטמאטוב

  1. סיגלית הגיב:

    ממתין לתורו, אמנם כבר הרבה זמן. תודה על ההמלצה. יגיע לידי מתישהו.

  2. alonyska הגיב:

    כבר נתנו לספר הזה כל כך הרבה המלצות שהחלטתי לא לשים בפורום או בקומונה – מה דעתך, לשים בכל זאת?

סגור לתגובות.