גם אם ימצאו את ארון הברית אין מצב שירימו אותו

זו לפחות הייתה המסקנה שלי אחרי קריאת התיאור המקראי לאיך בכלל עשו אותו. פרשת תרומה, חבל"ז. מדובר על יציקה של זהב, בתוכה ארגז מעצי שיטים (מאיפה הם השיגו אותם במדבר?!), בתוכו עוד זהב, בפנוכו שמו את הלוחות ועוד כמה דברים ועליו מכסה מאסיבי מזהב טהור ועליו עוד שני כרובים שהם יציקה מזהב. אני לא יודעת באיזה מסלולים החבר'ה הסתובבו 40 שנה אבל בהתחשב בכמויות הזהב האדירות שהם הקדישו לאוהל המועד ולחפצי הקודש הם היו צריכים להיות אחלה מטרה לשודדים למיניהם. והם היו צריכים להיות נפילים. אני לא מבינה איך אפילו ארבעה איש היו אמורים להרים את יציקה הזאת ועוד לסחוב אותה סחור סחור בחולות.

מכיריי יודעים שתמיד הייתי חובבת נלהבת של דיסקברי וכל מיני דוקומנטריים עלומים יותר או פחות על ספרי המקרא וארכיאולוגיה (וכן, כל מה שקשור לבריטים, אבל עזבו). ביו-טיוב מצאתי השבוע משהו שמאוד אהבתי – דוקומנטרי שפשוט יורה כדור בראש לכל התיאוריות הארכיאולוגיות שהכרתי עד כה לגבי מיקומו של הר סיני ומקום חציית ים סוף ומהו בכלל ים סוף.

מה שהכרתי זו דיעה שלא מדובר בים האדום אלא באיזה אגמצ'יק או זוג של ביצות שחל בהם איזה אפקט מגניב שכזה של גיאות ושפל שיכול להסביר את נס חציית הים. וזה בעצם כל העניין. הבעיה האמיתית של החוקרים שכבר עשורים מתעקשים שבני ישראל הסתובבו 40 שנה בחצי האי סיני בלי להשאיר עקבות היא אחת: הם לא מסוגלים לקבל את רעיון הנס. פשוט ככה.

הקטע פשוט. בימי הפרעונים חצי האי סיני היה חלק בלתי נפרד ממצרים ומהמערך הכלכלי שבה. היו שם מכרות פעילים לנחושת ואבני תכשיט וחיל מצב קבוע. אי אפשר להודות לאלוהים שהוציא אותך ממצרים אם בעצם הוא סובב אותך בתוך מצרים 40 שנה.

כמו כן כשחושבים על זה בהיגיון, סיפור חציית הים הוא כזה שהעביר תמיד מסר שזה היה או להישחט על ידי חיילי פרעה או לטבוע בים. עמוק. לא היו אופציות ביניים. אם הולכים על התיאוריות האגמיות למיניהן – מה הייתה הבעיה ללכת מסביב? הטקסט המקראי מתאר מקום סגור שבין הרים, ואדי שברגע שהמצרים חסמו בעת התקרבותם, לא הותיר ברירה אלא להיכנס לים עם זה שהאל יחצה או לא (שמות יד, 1-4).

בדוקומנטרי שראיתי ביו-טיוב הם טוענים בצורה מאוד מלבבת כמה דברים: מקום החצייה היה בנואיבה. הר סיני נמצא ליד שטח מדין והאזור ההיסטורי שלהם הוא בכלל בחצי האי ערב, כדי לצאת ממצרים הם היו בכל מקרה צריכים לעזוב את חצי האי סיני. ויותר מזה – הם צוללים שם לים ומראים אלמוגים ששונים בתפזורת שלהם משוניות אחרות בים האדום ויותר מזה – אלו מרבצי אלמוגים שדומים מאוד לגלגלי מרכבות ויצולים שבורים.

זו אחת התיאוריות להיכן נמצא הר סיני. והיא תיאוריה שמשכנעת רק את מי שמקבל את זה שהיה אלוהים שחצה להם את ים סוף. אחרת זה לא הולך. ולא נראה לי שזו גלולה שקל למדענים וחוקרים לבלוע. ובכלל מרתק הקטע של פתאום לחשוב על זה שבני ישראל בכלל לא הסתובבו בחצי האי סיני אלא בערב הסעודית, כי הרי למה להם לחפש צרות מידי חיל מצב של כל פרעה שהוא שרוצה לסגור חשבון על אובדנן של 600 מרכבות?

שווה צפייה ולו למען איתגור החשיבה: http://www.youtube.com/watch?v=DZTBjv3Umj0

וקשה שלא לתהות. עמוד עשן ועמוד אש, חציית ים, מתן תורה, ארון הברית שמשמש בעצם מכשיר קשר – אלוהים היה ממש ממש נגיש בהתחלה. מתי נמאס לו מאיתנו? אחרי שאיבדנו את הארון באחת המלחמות עם הפלישתים? אחרי הפיצול לשתי ממלכות? ככל שמתקדמים בספרי התנ"ך נעלם הביטוי "לשאול באורים ובתומים" למשל, ארון הברית לא זז לשום מקום ובטח ובטח לא מלווה את העם למלחמות. יש יותר נביאים ומתנבאים וניסים שהם עושים ואחרי החורבן גם אלה כבר לא קיימים יותר. במקום דת של מופעים אור-קוליים נהיינו דת של מילים על גבי מילים. תפילות במקום קורבנות. עד כדי כך שלא ברור אם אפשר להיות צמחוני וגם לרצות בלב שלם בהקמת בית המקדש מחדש. הנוכחות ההיא של האל, הקירבה שלו. כל עוד היא הייתה, גם הארון היה במשקל של לא רק נוצה אלא "היה נושא את נושאיו" לפי חז"ל.

אני זוכרת כילדה שראיתי את הסרט הראשון בסדרת אינדיאנה ג'ונס עם ארון הקודש וכל זה. הציגו אותו שם כמשהו ששני אנשים יכולים להרים. לפחות לגבי זה, אם לא יהיה נס, באמת פורגט איט. נצטרך מנוף. מינימום.

פוסט זה פורסם בקטגוריה הגיגים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.