אלה תולדות/אלזה מורנטה

הוצאת הספריה החדשה, 1994, המקור פורסם ב-1974, 512 עמ'

אלה תולדות מספר את סיפור משפחתה של אידה רמונדו בדגש עליה ועל ילדיה ובדגש על השנים 1941-1947. אידה היא יהודיה למחצה. אימה התכחשה ליהדותה והתרחקה מקרובי המשפחה אך לא התנצרה. אידה אינה מקבלת מורשת יהודית כלשהי ואינה בקשר עם קרוביה מצד אימה. היא לומדת מגיל צעיר, דרך התיחסותה של אימה, שיהדות היא פגם שיש להסתיר, אשמה קיומית כמעט שמעיקה ומהווה נטל. מצד שני אידה נמשכת-נדחית אל הרובע היהודי של רומא, גם לאחר שהנאצים מרוקנים אותו מיושביו.

החיבור הקטלני בין היטלר ומוסוליני מביא לכך שאידה מחויבת לגשת לעיריה ולהצהיר על עצמה כחצי יהודיה. חוקי מוסוליני היו תקיפים פחות והיא לא נרדפת אבל תחושות הרדיפה שאימה הורישה לה עושות את העבודה מעולה גם בלי זה. אידה מרגישה פחד תמידי והיא דמות שכל כולה קנה סוף שביר ומפורר שמגלה לעיתים גמישות ויכולת הישרדות אך במחיר יקר כל כך עד שקשה לקרוא שלא לדבר על להזדהות עם הדמות החבוטה הזאת.

האשמה הקיומית של אידה היא המנוע שמאחורי הסיפור, הקטליזטור לכל מה שקורה בהמשך. אידה הופכת למישהו שפועל במציאות כל עוד זה עבור האחרים בחייה – בנה הבכור שנוהג בה כמו בסמרטוט ובנה הקטן שנולד מתוך החידלון של קיומה.

מורנטה פותחת כל יחידה בספר בסיכום אירועי אותה שנה ברחבי העולם וכך שוזרת את החיים הקטנים של אידה ובניה עם מאורעות גדולים יותר. הספר מתאר בפירוט אכזרי את ההפצצות, הרעב, המחלות והשבר האידיאולוגי-נפשי שפוקד את תושבי איטליה, בעיקר את צעיריה. הספר מנפץ את האידיאולוגיות באשר הן, קפיטליסטיות, קומוניסטיות, אנרכיסטיות, אל מול המציאות ומעלה תיזה חזקה שהמלחמה מעולם לא נגמרה – היא רק עברה למקום אחר, רחוק יותר או פחות. בעלי השררה נשארים אותם בעלי שררה וגם אם הם מתחלפים לרוב העם זה לא באמת משנה והוא נותר רעב, מושפל, מנוצל וחסר תקווה.

קשה לקרוא את הספר הזה. קיבלתי עליו המלצות סוחפות אבל בקושי צלחתי אותו. הוא לא כל כך איום כמו למשל "אדום עתיק" אבל גם בו לא מצאתי אף דמות נשית שאפשר להזדהות איתה וגם הגברים מאכזבים. אין על מה להיתלות. דמותו של הילד הקטן של אידה, אוזפה, שובה לב אבל הוא קטן מדי מכדי לסחוב עליו את כל העמודים המרובים של הספר הזה.

לסיכום – אני רחוקה מלהסכים שהספר הוא קריאת חובה. אפשר בהחלט להתייאש אם זה קורה לכם בהתחלה או באמצע הספר. ואיני חשה שום צורך לקרוא הלאה ספרים של מורנטה, בעיקר אם הנשים אצלה הן כמו בספר הזה.

פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקורת ספרים שקראתי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על אלה תולדות/אלזה מורנטה

  1. Dorian Gray הגיב:

    קראתי את "אלה תולדות" בתיכון בהמלצת אבי והוא נכנס מיידית לרשימת עשרת הספרים האהובים עליי.

    אני חושבת שהוא בהחלט ספר חובה לכל המתעניין בז'אנר של ספרות מלחמת העולם השנייה ולכל מי שאוהב את איטליה.

    החלקים ההיסטורים יכולים להבריח קוראים אבל עליהם אפשר לדלג.

    קראתי את הספר שנית כאשר למדתי לתואר השני, עשיתי עליו רפראט ועבודה שעוסקת ביהודים בספר (שהם בהחלט מסגרת שולית) – אני יכולה למייל לך את העבודה אם תרצי 🙂

    כשביקרתי ברומא הספר לא יצא לי מהראש, יכולתי לראות את האלף מסתתרים בכנסיות.

    שום ספר אחר של מורנטה לא הגיע לרמה של "אלה תולדות" (שבאיטלקית נקרא פשוט "היסטוריה"). צר לי שלא אהבת אותו אבל ככה זה בעולם הספרותי. אני בדיוק סיימתי את "מידלסקס" שקראתי עליו ביקורות מדהימות. שנאתי אותו לגמריי.

    ותתחדשי על הבית החדש לבלוג!

  2. alonyska הגיב:

    תודה!

    וכמה טוב שיש הפתעות בחיים, לא ככה?

סגור לתגובות.