כי ברבות הימים

שמעתי כילדה לא פעם את הפתגם ההוא. לא יצא לי אף פעם לעמוד ליד נהר ולשלוח עליו לחם. אבל כנראה שעל נהר החיים כן יצא לי לעשות את זה. והנה, לפני יומיים מצאתיו. וכל כך שכחתי מזה שבהתחלה לא הבנתי מה בכלל רוצים ממני.

במסגרת חיפושי העבודה שלי שלחתי בסביבות מרץ או אפריל של שנה שעברה קורות חיים לחברה שחיפשה דוברי עברית לאיזה פרויקט. המשכורת המוצעת הייתה סבירה מספיק כדי לפצות אותי על נסיעת הרכבת הארוכה שהייתה מצפה לי בכל יום אם היו מקבלים אותי. התקשרתי אליהם ורצתי אחריהם רק כדי שבסוף יגידו לי שהם כבר לקחו מישהו אחר. הדיפלומטיה הגרמנית היא כזאת שלא נעים להם להגיד לך שלא רוצים אותך אלא אם ממש תתעקש "לקבל את זה בפרצוף". הם פשוט לא מחזירים לך טלפון, במין אלגנטיות שכזאת.

אבל מתברר שזה לא אומר בהכרח שמה ששלחת לא היה מעניין או נחוץ או שהמיתוס שקורות החיים מגיעים מיד לפח הוא נכון. כנראה שבכל זאת דוברי עברית הם עוף נדיר – כי מישהו כן שמר את קורות החיים שלי.

אתמול קיבלתי מייל תמוה ומקוצץ כי מה לעשות – רוב תוכנות המייל בעברית לא מסוגלות להתמודד עם האומלאוטים הגרמנים (ה-O וה-U עם הנקודות מעל וה-S המיוחדת שנראית כמו B מוזרה). אבל הבנתי שנזכרו בי פתאום. שלחתי להם מייל הסבר שאני בהיידלברג עם עדכון טלפון וכתובת ולא חשבתי שירימו אליי טלפון. אבל שוב הפתעה. גברת מאוד נחמדה התקשרה הבוקר ואמרה שהיא רואה שעברנו דירה ושחבל כי עכשיו אני באמת רחוקה (הם ממוקמים בנורד ריין וסטפלן שזה כעת חמש שעות נסיעה ברכבת) אבל שאפנה אליהם כשנחזור לצפון כי יותר מייתכן שגם בעתיד הם יצטרכו דוברי עברית.

עוד לא החלטתי מה זה אומר. אולי זה בכלל לא אומר כלום. אולי זה סימן כן לפנות ללשכת התעסוקה כי לפניי ההוכחה שמשהו כן יכול לצאת מלפנות אליהם, ולו אחרי חודשים ארוכים.

למרות שהלחם חזר רטוב ולא הכי אכיל – משהו בחזרתו מחמם לי את הלב.

פוסט זה פורסם בקטגוריה החיים בגרמניה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על כי ברבות הימים

  1. sigalitbi הגיב:

    סוף סוף הצלחתי לקבל הודעה נורמלי במייל ולהכנס 😛

    הרבה פעמים קורה לי שאני שולחת קורות חייים וחוזרים אלי הרבה אחרי שהתחלתי לעבוד במקום אחר. זה גורם לי לתהות אם לא הפסדתי משהו טוב. מצד שני, בטח לא הפסדתי משהו טוב אם הייתי נאלצת לחכות בלי עבודה כ"כ הרבה זמן נכון?

  2. alonyska הגיב:

    בדיוק! הם אלה שהפסידו אותי ולא ההפך.
    אני דווקא שמחה שלא קיבלו אותי בשעתו כי אחרת היה יכול להיות מצב שהייתי מצוברחת על לעזוב את מקום העבודה בשביל המעבר הזה. וגם במקום המגורים הקודם שלנו זה היה חתיכת נסיעה – כל יום שעה וחצי הלוך וחזור חוץ משמונה שעות במשרד. לא בשביל כל אחד.

    ושמחה לשמוע שקיבלת כעת את העדכונים בצורה טובה!

  3. לימורצ הגיב:

    לי הרקבה פעמים קרה שהתעקשו ששלחתי להם קורות חיים שלי, ולא היה ידוע לי בכלל איך הם הגיעו לידם. הפתעות טובות, אבל צריך לשחרר עוד לחם, ולא לחכות , תמיד אפשר הרי לחזור ללחם הישן…

  4. alonyska הגיב:

    אחשוב על זה. תודה על התגובות בבלוג!

סגור לתגובות.