"מה, שוב פעם מכרו אותו לעבדות, הוא לא למד כלום משנה שעברה?"

 יש משהו מיוחד בלשבת בבית כנסת ולשמוע את פרשת השבוע. בעיקר כשחשים שאתה בין היחידים שמבינים משהו. לא מעט מהזקנות הרוסיות אשכרה מביאות עיתון וקוראות בו בשקיקה בזמן שהגברים למטה עסוקים בשלהם.

 שמעתי על הקהילה בהיידלברג הרבה מילים רעות. "לא הכניסו אותי", "רק באתי וכבר רצו שאשלם על הארוחה בקידוש ועוד בשבת!!" וכו' וכו'. יש לא מעט אנשים שעברו במופגן לקהילה במאנהיים. באתי מוכנה לקרב, בתכל'ס. גיליתי קהילה שהפנימה שמה שהיה בעבר פגע בה. רוח חדשה מנשבת שם. רוח של סובלנות. אף אחד לא אמר לי לשלם על משהו, לא לוחצים שנצטרף רשמית כחברי קהילה, ולא עשו לנו שום פרצופים בדלת. הזקן התמוה כן עושה לכל מיני יחידים שאינו מכיר קצת פרצוף. אבל הוא אדם אחד. מצאתי קהילה חמה ומאוד מקבלת ויש בה לא מעט אנשים צעירים – בעיקר סטודנטים וכיף לי להגיע בימי שישי ושבת.

זו לא הפעם הראשונה שאני יושבת בבית כנסת ושומעת את הפרשה שבה יוסף נמכר מצריימה. אבל אולי רק הפעם באמת הקשבתי. לכל מה שמספרים ולא מספרים. הוא היה ממש טיפוס זיפת. הוא זיהה שהנחותים מבין אחיו הם בני השפחות של יעקב, בלהה וזלפה, ועליהם הוא מלשין לאבא שלו בלי סוף. יעקב עצמו לא מתפקד בכלל בצורה בריאה במשפחה הזאת. כבר בפרשה הקודמת הוא הראה את העדיפויות המגעילות שלו כשהוא שם את רחל ובניה הכי רחוקים מה"סכנה" שבמפגש המחודש עם עשיו ופיצל את המחנה שלו לשניים. מהפיצול הזה העם שלנו כנראה עד היום לא התאושש.

קשה לקרוא מה עוברים האחים ולא להבין שבא להם להרוג את השחצן המניאק הקטן. כל יום הוא חולם משהו, מקבל בגדים יפים והם לא, מלשין עליהם ומסכסך. הגיע לו מכות רצח!!

ההתנהגות הנלוזה של יעקב כאב, חוסר עמוד השדרה שלו וחוסר יכולתו לשמור על ההיררכיה הנכונה במשפחה מתבטאים הכי חזק בחוסר היכולת של ראובן למנוע את המעשה. הוא הבכור ובכל זאת הוא צריך לחכות לאחר כך ולנסות להוציא את יוסף מהבור אחרי שהאחרים יגמרו עם הכיף. והוא בכלל לא שם כשמוכרים את יוסף. לא מכבדים אותו בעת קבלת ההחלטה הראשונית ולא מאפשרים לו להגיד ליוסף פשוט לחזור הביתה. פתאום מגלים שבעצם הרעל של יעקב כבר עמוק עמוק בקרב כולם. פתאום יהודה הוא זה שאומר "לא חייבים להרוג אותו, נמכור אותו ושיעוף לנו מהעיניים".

ודרך מה שקורה ליהודה אנו למדים כמה שנים עברו על יוסף. מוכרים אותו והוא נעלם ופתאום יש סיפור שלם על זה שיהודה מתחתן (והוא כנראה משל ודוגמא גם לשאר האחים שזוכים להקים בית), ושני בנים שלו מתים כי "עשו את הרע בעיני ה'". לא מי יודע מה אבא היהודה הזה. בדיוק כמו אבא שלו יעקב. ממש לא סתם שבתוך סיפור העבדות של יוסף דחפו סיפור כל כך מלא בושה וחוסר תפקוד על יהודה. המורה שלי לתנ"ך אמרה לנו על סיפור תמר ש"אין מצב שאת זה סיפרו סביב המדורה בשבט יהודה. זה קלאסי לשבטי הצפון שיסגרו ככה חשבון עם אבי בית דוד". תחשבו על זה – יהודה האלמן הטרי הולך לחפש זונה ונותן לה את המטה שלו, את החותם שלו ואת הפתיל. את כל סימני ההיכר והסמכות שלו בשבט. מטורף מסקס? וחשבתי כשהקריאו את זה על העבד המסכן והמובך שלו שמסתובב שם ימים עם הגדי הזה על הכתפיים ומחפש את הזונה. איזה פאדיחות. ומתוך כל הבלגן הזה יוצאים תאומים – הסימן הברור כבר לצרות וכצפוי כבר ברחם יש מאבק ירושה ומי זוכה? הרמאי, וזה גם שיהיה סב רב של דוד המלך. אחלה משפחה.

בפרשה הזאת שומעים בבית הכנסת טעם מקרא נדיר שנקרא "שלשלת". הוא ממש קטע של סלסול. והוא מופיע מעל המילה "וימאן". ומיקומו כאן מאריך את המיאון הזה של יוסף לסקס עם בעלת הבית. יוסף שפתאום נהיה כזה צדיק, כזה הולך עם ה', כזה נאמן. למד המניאק. למד מה קורה כשמלשינים על האחים שלך ועושים לכולם את המוות ומתנשאים. הוא אמנם יכניס להם בקרוב בחזרה, אבל גם להם הגיע. הוא סבל והם סבלו גם כן, אם רוע המזל של יהודה הוא ולו רבע דוגמא למה שעבר גם על האחרים.

אולי בגלל זה אף פעם לא משעמם לי לשמוע שוב את סיפורי המקרא האלה? כי הם כל כך הד לכל כך הרבה דברים שראיתי וחוויתי?

אף אחד לא בוחר את המשפחה שלו וכל עוד לא הרגת אף אחד מהם, לא מכרת אותם בכמה גרושים לישמעאלים שעברו בדרך – אתה בסדר. עברת את המבחן. גם אם כן הלשנת וניג'סת ככה קצת, כי היית ילד.

בספר "האוהל האדום", דיאמנט נוגעת קצת בנושא הסליחה שיבוא בעוד שתי פרשות. הבכיה הזאת, הרגע שיוסף אומר להם מיהו – אכן מרגש. אבל מה קרה אחר כך? האם באמת אפשר לשים את כל השנים המרירות ההן מאחור? את כל החלומות והתגשמותם הנוראית? דיאמנט אומרת שלא. שנותר ריחוק. היא מציגה את יוסף כמי שנשאר בארמונות פרעה ונתן לאחיו נחלה רחוקה מרחק ימים רבים ממנו.

חבל שבעת חלוקת הארץ לנחלות לא חשבו על זה ולא שמו את אפרים קצת רחוק יותר מיהודה. הרי כל חמות הייתה אומרת להם שלא שמים את הדודה פאניה קרוב מדי לדודה בלומה. גם אם עברו כבר מספיק דורות מאז שדודה פאניה לא שיבחה את מרק העוף ההוא.

ומאיפה כל ההגיג הזה? מזה שעם כל זה שאין עבודה, וקר פה – טוב לי רחוק. ידיד משותף בדיוק סיפר לי על זה ששווה כל הזמן לבדוק את המבצעים באתר של TUIfly. כי מדי פעם נופלים על תחילת הבוקינג של הטיסות שלהם ואפשר למצוא טיסה לארץ הלוך וחזור במחירים מצחיקים של 60-70 אירו. לנסוע? לבקר יותר?

אין לי תשובה.

פוסט זה פורסם בקטגוריה החיים בגרמניה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על "מה, שוב פעם מכרו אותו לעבדות, הוא לא למד כלום משנה שעברה?"

  1. שלום הגיב:

    תענוג (לקרוא אותך)

סגור לתגובות.