לפתוח לפחות 11 פעם את הדפדפן

יש ערבים שמשעמם מחץ. תפוז בפעם המיליון החודש לא מתפקד כליל ואני, המכורה הנצחית, מנסה להעסיק את עצמי במשהו. כל דבר, רק שלא יהיה אוכל בהכרח.

 בהתחלה היה נראה שאצטרך להסתפק בספר. כל מילת חיפוש שניסיתי ביו-טיוב לא העלתה תוצאות מספקות. חיפשתי בהתחלה תוכניות שלמות של נשיונל ג'יאוגרפיק או דיסקברי אבל משום מה הכול היה על אמנויות לחימה מוזרות ולא התחשק לי לראות משהו על בעיטות ב-9 חלקים.

ניסיתי לחפש סרטים והבנתי שאני לא ממוקדת מספיק. ואז בא הרעיון האולטימטיבי. במקום לחפש לפי שם סרט, או בימאי, פשוט חיפשתי full film. מדהים מה שעולה שם: סברינה בגרסת שנות החמישים, רבקה של היצ'קוק ובעצם די הרבה שלו: מזימות בינלאומיות, חייג M לרצח, הציפורים ועוד כל מיני אולדיז משובחים.

מאוד אהבתי את הגרסה המעודכנת מהניינטיז ל"סברינה" והחלטתי להתחיל לראות. עד החלק השלישי הכול הלך ממש חלק. ואז התחיל לקרות מה שלא פעם קורה – צריך לעשות pause לכמה דקות טובות ולאפשר לקטע להיטען עד הסוף אחרת זה מקוטע ובמקום 10 דקות זה נמשך חצי שעה עד שרואים את הקטע. וכשזה סרט שלם זה יכול לעצבן.

ראיתי שאין ברירה והפעלתי את שיטת הדפדפן המרובה. פתחתי חלון אחר חלון ובכל אחד מהם הטענתי חלק אחר, לפי הסדר. עד שגמרתי ליצור חלונות לכל חלקי הסרט ולקלף אשכולית אדומה עלו רוב החלקים. חוץ מהחלק הרביעי שסירב לשתף פעולה. והוא הוכיח לי שלא משנה עד כמה חלקים מסוימים מתנהגים יפה – כדאי להפעיל את השיטה מיד וזהו ולא להתעודד מסרטים שעולים בלי בעיה.

סברינה הוא לא סרט לגברים. הוא סרט בנות קלאסי. רבות דובר על השינויים שנעשו בין גרסת שנות החמישים לזו של שנות התשעים. ואין ספק שעם כל עדכוני העלילה שנעשו – קשה היה לשכנע בשנות התשעים שלמישהו יש עדיין בעיה עם להתחתן עם הבת של הנהג. לא אחרי כל שערוריות האצולה של 40 השנים האחרונות. ואכן הקטע הזה בלט הרבה פחות. דיברו המון גם על זה שבסרט בשנות התשעים שינו לסברינה את המקצוע. היא כבר לא נוסעת לפאריז למשך שנתיים כדי ללמוד בבית ספר לטבחים אלא לבית אופנה ושם היא מגלה שהיא בעצם יודעת לצלם יופי של תמונות. את הברון החטייאר, שעוזר לה בסרט הותיק, מחליף צרפתי נאה.

אבל סברינה נשארת סברינה. ילדה חולמנית שרוצה את הירח ורואה איך פתאום הירח מתקרב לעברה. רק מה, בסרט הראשון היא נוטה הרבה יותר לדרמטיות בעוד בסרט השני היא פשוט בת טיפש עשרה מאוהבת. ובשניהם היא כובשת לב.

זה לא מסוג הסרטים שאני אי פעם אכריח את הגבר שלי לראות איתי. הוא סבל מספיק בחיים. ואני יודעת שסרטים כאלה ממש לא כוס התה שלו. מזל שאני אוהבת גם סרטי אקשן.

פוסט זה פורסם בקטגוריה החיים בגרמניה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על לפתוח לפחות 11 פעם את הדפדפן

  1. valistar הגיב:

    אלוניס- אני מאוד נהנית מהבלוג שלך .
    התיאור של היום הזה בתור דוורית…מה זה כל הכבוד לך! חבל לך על הזמן!!!
    איזה אומץ..אני כבר ויתרתי על למידת גרמנית לגמרי וגם אני מוגבלת מאוד מבחינה מקצועית…אז מעריכה אותך אפילו פי 2.

  2. alonyska הגיב:

    תודה נשמה. אחיות לצרה שמבינות את הקשיים כאן עוזרות המוןןן.

    יש דברים יותר גרועים מתברר. אפשר לעבוד בחפירות ארכיאולוגיות. בקור בבוץ, 9-10 שעות ביום ובימים גשומים לקרצף חתיכות קרמיקה במים קפואים במשך שעות. השכר הוא 8 אירו לשעה לפני מיסים. וזה גם לא מקום עבודה קבוע. ייתכנו לנסיעות ברכבת במשך שעה לכל כיוון כדי להגיע לאתר החדש. כמו כן ייתכן שמקבלים בעיקר סטודנטים.

    או לסדר דברים על מדפים בסופר ולסחוב שם ארגזים. 7 אירו לשעה. 10 שעות ביום.

    ואחרי זה אנשים בפורום עוברים לאירופה לא מבינים למה אנחנו לא מעודדים ירידה.

  3. valistar הגיב:

    אני אישית משתדלת לעולם לא לרפות ידי אנשים שרוצים לרדת מהארץ -אני תמיד מניחה שאם מישהו הגיע להחלטה הזו הרי שיש לו וודאי סיבות טובות מספיק.
    מלבד זאת, זה שאני לא יוצלחית בשפות וזה שלי קשה מאוד עם שינויים והסתגלויות לא אומר שאחרים יהיו כמוני, עובדה היא (לקנאתי הרבה) שישנם אנשים שמסוגלים ללמוד את השפה ולהתנהל הרבה יותר בביטחון עם תחושת הזרות סביבם -לכן אני חושבת שחשוב שאנשים יהיו מודעים לקושי הפוטנציאלי אולם עדיין תמיד להניח שהם מסוגלים לפתח חיים ע"פ בחירתם בכל מקום שירצו…

  4. alonyska הגיב:

    נראה לי שלהגיד להם עד כמה חשוב לדעת גרמנית לפני שבאים לכאן זה לא כל כך לרפות ידיים אלא לתת טיפ מאוד חשוב.

    דיברתי בעיקר על אנשים בגיל אחרי צבא שרוצים לעבור לאירופה כדי לעבוד פה בכל מיני דברים לא חוקיים. את אלו באמת קשה לעודד כי נראה לי שהם כל כך מרמים את עצמם שחשוב להזהיר אותם שעלולים לזרוק אותם לכלא ושאין הרבה הבדל בין המצב שיהיה להם פה ובין זה של מהגרים מאפריקה בתחנה המרכזית של תל אביב.

    יש גל של צעירים כאלה והוא קורה לפי דעתי כי אמריקה נחסמה להגירה מאז אסון התאומים. ואירופה גם קרובה יותר. אבל היא לא ערוכה כלל להגירה ואינה חברותית. כדי להגר בהצלחה צריך לקחת בחשבון שצריך חסכונות לתקופת ההסתגלות. בלי זה זו תהיה לפי דעתי השתטות רצינית לעשות כזה צעד. צריך הרבה סבלנות והכנה מדוקדקת. אפשרי אבל רצוי להיות זהיר.

  5. valistar הגיב:

    מסכימה לגמרי…

    🙂

    הגירה זה הליך לא קל גם ככה- אולם אי ידיעת השפה מחמירה את המצב באופן יוצא מן הכלל. מדינה שאין לה מדיניות הגירה מסודרת ושאתה מגיע אליה בלי שפה בכלל- קשה מאוד מאוד להתייצב בה.

  6. alonyska הגיב:

    אני הרי קיבלתי את קורס האינטגרציה אבל מי שמגיע לכאן כי הוא סידר לעצמו דרכון גרמני בארץ בלי שמעולם למד גרמנית – לא יקבל שום קורס כי מבחינת הגרמנים ברור מאליו שאם אתה אזרח אתה גם יודע את השפה. כך שדווקא הם יתקעו עם קורסים לא מסובסדים. לזוגות כאלה אני תמיד אומרת שחייבים שלפחות אחד מהם יידע לדבר גרמנית כי אחרת אין עם מי לדבר. אף אחד במשרדי הממשלה כאן לא ידבר איתך אנגלית וגם באוניברסיטה שמעתי לא פעם מאנשים שעשו להם פרצופים כי הגרמנית שלהם הייתה על הפנים.

סגור לתגובות.