וכיאה למתחילים, מתחילים בהתחלה

בהתחלה היה חושך ורוח אלוהים על פני המים. היא עשתה "פו" מאוד חזק וככה הגענו לפני שנתיים לגרמניה. אם הבלוגיה בתפוז תאפשר לי להיכנס לשם אולי אני אצליח לשים פה קישור לבלוג שתיחזקתי שם עד כה ומי שממש יתחשק לו יוכל לנסות לקרוא גם שם (כן, הבנתם נכון, לא חייבים כי גם ככה עוד שנייה יהיה תקציר).

 אז מה אני עושה בהיידלברג? גולשת ברשת, מוצאת רחובות שעוד לא הלכתי בהם, קוראת, עושה כלים, מנקה בויש או שניים את דירת שני החדרים שלנו, יוצאת לעשות קניות וחוזרת שוב בשוק מכמה הכול יקר או לחלופין כמה אין את זה בארץ. או לחלופין שוב כמה בעסה לא למצוא בקלוואות ותמרים אמיתיים אפילו אצל הערבים.

בתכל'ס – אני קצת קישוט. בעלי ואני החלטנו לעבור לכאן כי הוא התקבל לדוקטורט בעיר בצפון גרמניה. שם גרנו עד לפני חודש ומשהו. ביולי השנה הוא קיבל הצעה שאי אפשר לסרב לה לעבור להיידלברג על מלגה יפה כדי שבסוף הלימודים הוא ישמש כמורה ליהדות וחזן באחת מהקהילות היהודיות בצפון גרמניה. מכיוון שרמת הגרמנית שלי לא כזאת שאי פעם חשבתי שבכלל אלמד פה באוניברסיטה וגם מפני שבסופו של דבר את האוניברסיטה כמקום להעביר בו זמן מיציתי כבר לפני 10 שנים בערך – לא חשבתי על שום דבר לעשות. "אני אחפש עבודה ואמצא משהו איכשהו", חשבתי לי באופטימיות תוך התעלמות מזהירה מניסיון השנתיים האחרונות. בשנתיים הראשונות למדתי גרמנית ומדי פעם חיפשתי עבודה. כרגע אני אפילו לא מחפשת כי כבר מיציתי את הדיכאון של לשכת התעסוקה עוד בעיר הקודמת ובמרכז הכוונה מקצועית פה נתנו לי את אותו השפיל: אין לי גרמנית ברמת שפת אם, יש אבטלה כך שמעסיקים יכולים לברור עד דק – ופורגט איט.

 וכך יוצא שיותר כיף לגלוש ברשת ולהתחצל. כי העבודות שכן עשו טובה והציעו לי הן כאלה שגם ככה אי אפשר לשים בשום קורות חיים אז מה ההבדל ביניהן ובין "חור" שאני אגדיר כ"חיפשתי את עצמי"? לא הרבה.

אבל מה לעשות, גידלו אותי על פאר העבודה והמלאכה שני וורקוהוליקים מושבעים. ומכיוון שדם לא מחליפים (וגם לא סופר-אגו) – זה מה יש ועם זה ננצח. כלומר – אני אצטרך להתגבר איכשהו על כל רגשות האשמה שיש לי מזה שאני בלתי מועסקת ו"אוכלת את החסכונות". החסכונות מצידם דווקא מרגישים "טוב תודה" ויש חלק בי שאומר שחסכונות זה לאו דווקא רק לגיל 60 וצפונה. כי הרי מי יודע איזה שיטות הבנקים ימציאו עד אז כדי לקחת את הכסף ולא לתת עליו ולו פרומיל של ריבית. אז שלפחות נהנה עכשיו. ואני נשבעת לכם שבעוד אני כותבת את זה יש מקהלה רבתי של הסופר-אגו שצועק "לא, לאאאא – ללכת לעבוד, יאללה כבר מחר ללכת ללשכת תעסוקה ודי לפדלאות".

כשאני אחזור למחצית השנייה אני אגיד לכם, עד אז היכונו לפרסומות.

אז מה מתוכנן? אם יילך טוב ויהיה לי חשק יהיו מדי פעם תמונות. כנ"ל לגבי ביקורות על ספרים שאני קוראת. בשאר הזמן יהיו כל מיני חיבוטי נפש על מה לעזאזל אני בכלל עושה בגרמניה, התמודדות עם זה שעוד נגור פה ככל הנראה עוד לפחות 8 שנים אם לא יותר (על כל שנת מלגה -שנה עבודה בקהילה) ואם משהו מאוד יעצבן אותי – בטח תראו אותי מוציאה קיטור. לשם פיצוי אני אנסה לא לשמור לעצמי דברים שהצחיקו אותי או הביאו מצב רוח טוב.

וכדי להראות שפניי לשלום – הנה תמונה מקשת יפה שצילמתי לפני שבועיים בעירי הנושקת להרים ולנהר.

100_03592.jpg

פוסט זה פורסם בקטגוריה החיים בגרמניה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

16 תגובות על וכיאה למתחילים, מתחילים בהתחלה

  1. woking הגיב:

    נחמדה הדירה החדשה!

    נראה לי שנהיה שכנים.

  2. מרג' הגיב:

    אחד הדברים שצריך לשים אליהם לב פה, בבלוגלי אלה דווקא תמונות.
    לא שהיא לא יפהפיה, היא כן. אבל כדי שהיא לא תדפוק לך את התבנית ותזרוק לך את הסרגל של הווידג'טים למטה בחלק מהדפדפנים, את חייבת להקטין אותה קצת.

    חוץ מזה – אם אי פעם תפוז יאפשרו לך לגבותותו, את יכולה להביא את התפוז'קה שלך הנה.
    חוץ מזה ומזה – איזה כיף שבאת!!!

    נשיק.

  3. אלעד הגיב:

    שלום רב!

    כדאי להקטין את התמונה מכיוון שהיא "שוברת" את התבנית.

  4. alonyska הגיב:

    ווקינג!! – איזה כיף שבאת:-), יו אר וולקאם. בבלוג של מרג' יש פוסט הסבר למתחילים שמאוד עוזר.

    מארג' ממי – חשבתי שהיא קטנה גם ככה אבל אני אוריד ואקטין כי אכן בכל מיני פורמטים שניסיתי לעיצוב היא נהיית חצויה וכל מיני.

    ואלעד – מה הגודל שכדאי להקטין אליו? כי היא כרגע 1024X768 – להוריד גודל ל-600X800? כמה תמונות אפשר לשלב בפוסט אחד?

  5. הי ברוכה הבאה לשכונה!
    הזוגי ממש ברגעים אלו בדרך להיידלברג, ליתר דיוק לוולדף. יומיים, עסקים.
    מאחלת לך שיהיה לך כאן נחמד.
    תפוז נראה באמת מעיק.

  6. valistar הגיב:

    היי אלוניס..

    אני רואה שגם את "נקעה נפשך" ממה שקורה בתפוז – אם יורשה לי, אני לוקחת השראה ממך ופותחת כאן בלוג גם:
    http://reflections.blogli.co.il/

    אני שמחה שמצאתי אותך שנית ..בתפוז לא הצלחתי להיכנס לבלוג שלך בכלל עד היום בבוקר- אז: מזל טוב! 😆

  7. אישתאר הגיב:

    היי אלוניס..

    אני שמחה שמציאתי אותך בשנית..הצלחתי רק הבוקר להיכנס לבלוג שלך ולראות שגם אצלך "נקעה הנפש"ממה שקורה בתפוז…

    אני לוקחת השראה ממך ופותחת גם כן בלוג כאן :
    ופhttp://reflections.blogli.co.il

    אין לי מושג איזה אחוז של צפייהוחשיפה יש כאן..לדעתי מעט מאוד..ובכל זאת, מוטב זה מאשר כלום.

    בהצלחה בהמשך!!

  8. alonyska הגיב:

    אתונק'ה – אני מניחה שהזוגי יהיה עסוק, אבל אם יוצא לו שוב להיות באזור – שיידע שמחכה לו אצלנו אחלה קפה.

    אישתארי מותק – כיף כיף לשמוע ממך. ומברוק על הבלוג:-)

  9. חן חן על ההזמנה. שיא השיאים, המסכן ירד אתמול מהמטוס בפרנקפורט והתחיל לנהוג בדרך להיידלברג ומצא את עצמו בפקק של הלייפ. בעשר בלילה. הוא צלצל אלי לספר לי שהוא תקוע בפקקים…
    אחר כך הסתבר שזאת הייתה תאונה. 😕
    תגידי מייצרים אצלכם נעלי בית נחמדות? עם כל הסיפור של הרגל נשארתי בלי נעל בית חורפית. מיקימאוסים, דובונים, כאלה? יש איזה מרכז מסחרי או ריכוז של חנויות שאת ממליצה עליו? או שגם את עדיין ירוקה שם ועוד לא עשית סיור של ממש להכרת השטח?

  10. alonyska הגיב:

    יש בהחלט – בהאופטשטראסה – יעני המדרחוב הראשי – מגיעים מכיכר ביסמארק. נכנסים לגלריקאוף-הוף. ויש המון סוגים של נעלי מיקי מאוס וכו'. חלק ממש מתוקים:-) ובקומה החמישית הוא יכול לעשות הפסקה ולגשת למסעדה שיש לה חלונות ענקיים שמשקיפים על הכיכר והנהר – חוויה.

    עוד אופציה לנעליים – Diechmann בהמשך המדרחוב – יש להם סוגים מגוונים של קיטש בלי מיקימאוסים אבל מחמם במחירים ממש סבירים של 4-8 אירו לזוג.

    עד שסיפרת שזו היתה תאונה חשבתי שהוא נפל על קטע שמשפצים. ואז באמת יכולים להיווצר פקקים דווקא בשעות מטורפות כמו אחת בלילה.

  11. תודה, המידע הועבר. ספק אם יהיה לו זמן לחפש לי מיקימאוסים.
    כן, זה מה שחשבנו שמשפצים. היה לי את הכבוד להתקע בפקקים כאלה שם, אני יודעת על מה את מדברת.הפעם – תאונה.

  12. alonyska הגיב:

    תגידי לו שהמסעדה זה בגלריקאוף-הוף שממש בכיכר ביסמארק, אם הוא מספיק.

  13. בינתיים הוא יושב בחדר במלון ועובד. אולי מחר בצהריים הוא יספיק ללכת לאכול שם. הסיכוי שלי לנעלי-בית שואף להרבה מתחת לאפס. מצד שני, אסור לאבד תקווה.
    אני אעביר לו את המידע הנוסף (תודה) – יש לו איזו פגישת צהריים מחר, אולי הוא יילך לשם, מצד שני זאת פגישה עם מקומי שבטח ירצה לקחת אותו לאן שהוא…
    איך אומרים העיוורים? נחייה ונראה.

  14. alonyska הגיב:

    חחחח

    שמעי, אם המקומי לוקח אותו – זה בטח יהיה מקום שווה ביותר – אז למה לא? קטעים של תיירים אפשר להספיק בביקור הבא:-)

    ואולי כדי לשפר את הסיכוי אפשר שתגידי לו כמה קריטריונים כי גברים אוהבים להיכנס, לקנות מהר ולצאת בצ'יק. הם ממש לא כמונו בהסתובבויות בין מדפים. את הטעם שלך אני מניחה שהוא מכיר, רצון לצחוקים בטוח גם לו יש ויש את עניין הרגל שאולי מצריך מידה גדולה יותר מזו שאת בדרך כלל קונה כדי שהסד ייכנס בנוחות. – אז שיהיה ברור:
    זוג של נגיד מידה 41 עם למשל ריפוד צמרי בפנים או כל מה שנראה לו מחמם ולא משנה אם יש מיקי או אין מיקי וזוג שני לחגיגות ההחלמה במידה הרגילה שלך.

    חוץ מזה שאם הטיסה שלו יחסית בשעות סבירות (כלומר לא אחרי תשע בערב) יש מצב שהוא ימצא לך משהו בדיוטי פרי ובא לציון גואל.

    כלומר לשם פיצוי – תגידי לו במה הוא יוכל לפייס את זעמך הצודק על ההזנחה של משאלותיך. מותר להיות נחמדים – הוא בסך הכול קבור בבית מלון באחת הערים היפות שיש ובקושי יכול להינות מזה והוא גם פה בעונה הכי קרה, גשומה ומחשיכה מוקדם שקיימת.

  15. אין זעם 🙂 האיש עובד אין לי מה לכעוס עליו. אני יודעת שאם זה היה מתאפשר, זה היה נעשה בשמחה.
    באמת אולי בדיוטי פרי ואם לא, ממש לא נורא. בחורף כאן אפשר להמשיך להסתובב עם נעלי אצבע..זה לא ירושלים ובטח לא פינלנד 😆

  16. alonyska הגיב:

    אכן, מושגי הקור שונים:-)

    ונעלי אצבע זה בכלל עניין לפוסט. נורא התרגלתי ללבוש אותם בקיץ כנעליים לכל דבר מאז שאני בגרמניה. דבר שאולי נפוץ במחוזות הים של ישראל אבל לא יישמע כדוגמתו במחוזות אחרים…

סגור לתגובות.